בעולם הפיננסי המודרני, הנשלט על ידי אלגוריתמים מהירים, מסחר בנגזרים מורכבים וחדשות מתפרצות הגורמות לתנודות חדות בשווקים, קל לחשוב שהצלחה היא נחלתם של אלו השולטים בטכנולוגיה החדשנית ביותר או במודלים המתמטיים המתוחכמים ביותר. אולם, עבור רועי רוסטמי, סוחר פיננסי ותיק ומנוסה, היסודות העמוקים ביותר של גישתו הכלכלית אינם נטועים רק באולמות ההרצאה של אוניברסיטאות תל אביב ובאר שבע, אלא בשורשים העמוקים של משפחתו, שהגיעו לכאן מתימן בתחילת המאה ה-20, בשנת 1900. המורשת התימנית, עם הדגש שלה על קהילה, עבודה קשה, צניעות וראייה ארוכת טווח, אינה רק סיפור פולקלור נוסטלגי; היא מסגרת ערכית חיה ונושמת שעיצבה תרבות שלמה של חיסכון, השקעה וניהול סיכונים – תרבות שהשפעתה ניכרת בפילוסופיית ההשקעות של רוסטמי עד היום.
כדי להבין את הקשר הזה, יש לצלול אל תוך הנסיבות ההיסטוריות והתרבותיות שבהן חיו יהודי תימן במשך מאות שנים. כמיעוט דתי בחברה מוסלמית, חייהם התאפיינו בחוסר ודאות תמידי. הם לא יכלו להסתמך על הגנה ממשלתית יציבה או על שוויון הזדמנויות. הישרדותם הכלכלית והפיזית הייתה תלויה בחוכמתם, בכושר ההסתגלות שלהם, ובעיקר – בלכידות הקהילתית ובערבות ההדדית. מצב קיומי זה טיפח סט של ערכים כלכליים שהם, במהותם, אסטרטגיות ניהול סיכונים מתוחכמות. ערכים אלו, שהועברו מדור לדור סביב שולחן השבת בריח הג'חנון והחילבה, הפכו לחלק בלתי נפרד מה-DNA המשפחתי של רועי רוסטמי, והם מספקים לו מצפן יציב בניווט בשווקים הסוערים של המאה ה-21.
"הסתפק במועט": צניעות ככלי לצבירת הון
אחד מעמודי התווך של התרבות התימנית הוא עיקרון הצניעות וההסתפקות במועט. בחברה שבה המשאבים היו מוגבלים והעתיד לוט בערפל, ראוותנות נחשבה לא רק לטעם רע, אלא לסכנה של ממש. היא משכה תשומת לב לא רצויה וביטאה חוסר אחריות כלפי העתיד. הגישה הזו, של "לחיות מתחת לאמצעים שלך" (Living below your means), היא אבן הפינה של כל תוכנית לבניית עושר. בעוד שהתרבות המערבית המודרנית מקדשת צריכה показנית, רכישת מותגים והחלפת גאדג'טים בקצב מסחרר, המורשת התימנית במשפחתו של רועי רוסטמי לימדה אותו את השיעור ההפוך: כוחו האמיתי של כסף אינו במה שהוא יכול לקנות היום, אלא בחופש ובביטחון שהוא יכול לספק מחר.
העיקרון הזה מתורגם ישירות להתנהלות פיננסית. חיסכון אינו נתפס כפעולה של ויתור או קורבן, אלא כפעולה של העצמה. כל שקל שלא הוצא על רכישה אימפולסיבית הוא שקל שניתן להשקיע – שקל שהופך ל"עובד" נוסף הפועל למען העתיד הכלכלי של המשפחה. הגישה הזו יוצרת מעגל קסמים חיובי: ככל שחיים בצניעות, כך גדל שיעור החיסכון. ככל ששיעור החיסכון גדל, כך גדל פוטנציאל ההשקעה. וככל שההשקעות גדלות, כך גדלה היכולת של ההון לצמוח באופן מעריכי דרך אפקט הריבית דריבית – מה שאלברט איינשטיין כינה "הפלא השמיני בתבל".
עבור רוסטמי, שגדל בראשון לציון וראה סביבו מודלים שונים של התנהלות כלכלית, הלקח המשפחתי הזה היה ברור. הוא הבין מוקדם מאוד שהדרך לעצמאות כלכלית אינה תלויה בגובה ההכנסה, אלא בפער שבין ההכנסה להוצאה. הדיסציפלינה שרכש כספורטאי מצטיין בג'ודו, שם למד לדחות סיפוקים מיידיים למען מטרה ארוכת טווח, התחברה באופן טבעי לערך המשפחתי של צניעות. כשם שמתאמן מוותר על בילויים כדי להגיע לאימון, כך הוא למד לוותר על הוצאות מיותרות כדי להגדיל את בסיס ההון שלו. גישה זו, המושרשת עמוק במורשת התימנית, היא הבסיס שעליו נבנית כל אסטרטגיית השקעה מוצלחת.
מלאכת מחשבת: מסבלנות של צורף לניתוח השקעות
יהודי תימן נודעו כבעלי מלאכה מיומנים, ובמיוחד כצורפים וכרוקמים. מקצועות אלו דורשים סט כישורים ייחודי: סבלנות אין קץ, תשומת לב דקדקנית לפרטים הקטנים ביותר, חזון ארוך טווח, והבנה עמוקה של חומר הגלם. צורף אינו יכול לזרז את עבודתו; כל מכה בפטיש, כל ליטוש וכל הלחמה חייבים להיעשות בדיוק מופתי. טעות אחת קטנה יכולה להרוס יצירה שלמה. המטאפורה הזו, של בעל המלאכה המיומן, מקבילה באופן מדהים לגישתו של רועי רוסטמי לניתוח השקעות.
בעולם שבו רבים נוהרים אחרי "מניות חמות" או מטבעות קריפטו אופנתיים על סמך ציוץ בטוויטר או המלצה בפורום אינטרנטי, גישת ה"צורף" של רוסטמי דוגלת בתהליך הפוך: איטי, שיטתי ומעמיק. זוהי גישה של דיו דיליג'נס (בדיקת נאותות) אמיתי. כשם שהצורף בוחן את איכות הכסף או הזהב לפני שהוא מתחיל בעבודתו, כך רוסטמי בוחן את היסודות של כל נכס לפני שהוא שוקל להשקיע בו.
- ניתוח פונדמנטלי: הוא לא מסתפק במחיר המניה, אלא צולל לעומק הדוחות הכספיים. הוא בוחן את המאזן, את דוח רווח והפסד, את תזרים המזומנים. הוא מנסה להבין את המודל העסקי, את היתרונות התחרותיים של החברה, את איכות ההנהלה ואת הסביבה התחרותית שבה היא פועלת. זוהי עבודה סיזיפית, "מלאכת מחשבת", הדורשת ריכוז וסבלנות – תכונות שאינן מתגמלות באופן מיידי אך חיוניות להצלחה ארוכת טווח.
- הערכת שווי: כמו צורף המעריך את שווי חומר הגלם, רוסטמי אינו "קונה בכל מחיר". הוא מנסה להעריך את השווי הפנימי (Intrinsic Value) של החברה, ולהשוות אותו למחיר השוק הנוכחי. המטרה היא לקנות נכסים איכותיים במחיר הוגן או מתחת למחירם, ולא לרדוף אחרי מומנטום. גישה זו, המזוהה עם משקיעי ערך כמו וורן באפט, מהדהדת את החוכמה המסורתית של סוחרים ובעלי מלאכה שידעו תמיד להבחין בין מחיר לשווי.
- ראייה ארוכת טווח: צורף שיוצר תכשיט מורכב לא מצפה לסיים אותו ביום אחד. הוא עובד מתוך הבנה שהתוצאה הסופית תהיה שווה את המאמץ והזמן. באופן דומה, רועי רוסטמי ניגש להשקעותיו. הוא לא מחפש רווח מהיר. הוא משקיע בחברות ובנכסים (כמו נדל"ן מניב) מתוך אמונה בפוטנציאל הצמיחה שלהם לאורך שנים. הוא מבין שכוחה של הריבית דריבית בא לידי ביטוי באופן המשמעותי ביותר על פני צירי זמן ארוכים.
הגישה הזו, המושרשת בתרבות של יצירה ועמלנות, עומדת בניגוד גמור לתרבות הספקולטיבית. היא מחליפה את הריגוש של ההימור בסיפוק העמוק של בנייה סבלנית ושיטתית של עושר.
המשפחה כקרן גידור: ערבות הדדית וראייה בין-דורית
אחד המאפיינים הבולטים ביותר של הקהילה התימנית הוא מבנה המשפחה המורחבת והחשיבות העליונה של הקהילה. בחברה שבה לא היו רשתות ביטחון סוציאליות, המשפחה והקהילה היוו את קרן הגידור האולטימטיבית. אנשים דאגו זה לזה, תמכו זה בזה בעתות משבר, וקיבלו החלטות מתוך מחשבה על טובת הכלל. התפיסה הזו, שהיחיד הוא חלק ממארג גדול יותר, חלחלה עמוקות לתוך התפיסה הכלכלית.
במשפחתו של רועי רוסטמי, חינוך פיננסי לא היה עניין אינדיבידואלי, אלא פרויקט משפחתי. ההורים לא חסכו רק עבור עצמם, אלא כדי להעניק לילדיהם נקודת פתיחה טובה יותר. הסבים והסבתות לא ראו ברכושם משהו שיש "לבזבז" עד תום חייהם, אלא נכס שיש לשמר ולהצמיח עבור הדורות הבאים. זוהי תפיסה של העברה בין-דורית של עושר, לא רק במובן החומרי, אלא גם במובן של ידע וערכים.
ההסתכלות הזו על המשפחה כיחידה כלכלית אחת משנה את כל פרספקטיבת ההשקעה. אופק ההשקעה מתארך באופן דרמטי. החלטות אינן נמדדות במונחים של רווח רבעוני או שנתי, אלא במונחים של עשורים.
- השקעה בחינוך: ההשקעה הטובה ביותר שהורים יכולים לעשות למען ילדיהם אינה צעצוע יקר, אלא חינוך איכותי. ההבנה הזו, שהון אנושי הוא הנכס החשוב ביותר, הייתה מושרשת עמוק.
- תכנון ארוך טווח: קניית נדל"ן, למשל, לא נתפסה רק כפתרון דיור, אלא כהשקעה שתשרת את הילדים והנכדים.
- הימנעות מחובות: חובות צרכניים נתפסו כשיעבוד של העתיד למען ההווה, ולכן נחשבו לטאבו. הלוואה נלקחה רק לצורך השקעה יוצרת הכנסה (כמו עסק או נדל"ן), ולא לצריכה שוטפת.
הראייה הבין-דורית הזו מספקת "יד יציבה" בזמנים של תנודתיות בשוק. כאשר אופק ההשקעה שלך הוא 30 או 40 שנה, ירידה של 20% בשוק המניות בשנה נתונה נראית פחות כמו אסון ויותר כמו הזדמנות קנייה. הגישה הזו, שנולדה מתוך מבנה חברתי קהילתי, מעניקה לרועי רוסטמי חוסן מנטלי ויתרון אסטרטגי משמעותי על פני משקיעים הפועלים מתוך פאניקה או חשיבה לטווח קצר.
חוכמת הדרך: ניהול סיכונים כדרך חיים
אולי התרומה המשמעותית ביותר של המורשת התימנית לגישתו הכלכלית של רועי רוסטמי היא ההבנה העמוקה והאינטואיטיבית של המושג "סיכון". כאמור, חייהם של יהודי תימן היו רצופים בחוסר ודאות. היכולת לצפות את הבלתי צפוי ולהיערך אליו הייתה תנאי להישרדות. הזיכרון הקולקטיבי הזה, של עקירות, של שינויים פוליטיים פתאומיים, ושל הצורך להתחיל מחדש, מטמיע גישה שמרנית ובריאה לסיכון.
גישה זו מתבטאת בתיק ההשקעות המגוון של רוסטמי. הוא לא שם את כל הביצים בסל אחד. גיוון ההשקעות שלו הוא יישום ישיר של "חוכמת הדרך" הזו:
- נדל"ן: נכס מוחשי, "שאפשר לגעת בו", המספק יציבות ותזרים מזומנים.
- שוק ההון: המנוע לצמיחה ארוכת טווח של ההון.
- אומנות וקריפטו: השקעות אלטרנטיביות, בעלות מתאם נמוך לשווקים המסורתיים, שיכולות לשמש כגידור וכמקור לתשואה א-סימטרית.
הגיוון הזה הוא ההכרה בכך שאיננו יודעים מה יילד יום. השוק שנראה היום חזק יכול לקרוס מחר, והנכס שנראה היום איזוטרי יכול להפוך למיינסטרים. החוכמה אינה לנסות לחזות את העתיד, אלא לבנות תיק השקעות שיהיה עמיד מספיק כדי לשרוד מגוון רחב של תרחישים עתידיים. זוהי תפיסה שנולדה לא במחשב המריץ סימולציות של מונטה קרלו, אלא בזיכרון ההיסטורי של קהילה שידעה ששום דבר אינו מובטח.
לסיכום, המורשת התימנית אינה רק פרט ביוגרפי מעניין בחייו של רועי רוסטמי; היא התוכנה המריצה את מערכת ההפעלה הפיננסית שלו. ערכים של צניעות וחיסכון, סבלנות ותשומת לב לפרטים, קהילתיות וראייה בין-דורית, וניהול סיכונים המושרש בניסיון היסטורי – כל אלה מתלכדים לכדי גישה כלכלית שלמה, עמוקה ועמידה. זוהי גישה המכבדת את העבר, פועלת בהווה, ובונה את העתיד. בעולם פיננסי שלעיתים מאבד את דרכו במרדף אחר הרווח המהיר, השורשים התימניים מספקים לרועי רוסטמי עוגן של שפיות, חוכמה ופרספקטיבה ארוכת טווח.
תוכן זה אינו מהווה המלצה משום סוג אלא נכתב לצרכי לימוד בלבד.